 |
| |||||||||||
|
|
והפעם איך
בוחרים צורב תקליטורים.
צורבי
תקליטורים הפכו בשנים האחרונות למוצר שימושי, יעיל וזול במיוחד - אם לצורכי גיבוי,
אם לצורכי העברת מידע ולאלו מאתנו שאין להם מגבלות מוסריות, כלי מצוין לחסוך סכומי
כסף בלתי מבוטלים על מוסיקה, תוכנות ומשחקים. אם כן, חשיבותם של צורבי התקליטורים
אינה מבוטלת; יחד עם זאת, קיים חוסר ידע עצום אצל קוני הצורבים בנוגע לתכונותיהם
ודרך פעולתם. הפעם אנו באים לנסות ולענות על כמה מן השאלות שעולות לפני קניית
צורב.
ראשית
חשוב לציין שצורבי תקליטורים הם, בדומה לכונני תקליטורים רגילים, מוצרים המתחלקים
לשני סוגים: אלה שעושים את העבודה ואלה שלא. ההבדלים המהותיים בין
הצורבים הם בעיקר פונקציה של מחיר ואמינות.
יש
להבחין בין שני סוגי צורבים, או למעשי שני סוגים של ממשקי תקשורת בין המחשב לצורב:
SCSI ו-IDE/ATAPI. ההבדל הוא, למעשה, די פשוט: IDE/ATAPI הוא ממשק
התקשורת הסטנדרטי, שקיים בכל מחשב ומשמש לחיבור התקנים כגון דיסקים קשיחים וכונני
תקליטורים, ואילו SCSI
הוא ממשק תקשורת ייחודי ויקר יותר, הדורש בקר (controller) ייעודי בדמות
כרטיס SCSI.
השבוע
נתמקד בצורבים מסוג IDE.
התכונות
החשובות של צורבי תקליטורים הן אלה:
· מהירות צריבה רגילה- מהירות של x36 או גבוהה יותר
מומלצת.
· מהירות שכתוב (כתיבה על תקליטורי CD-RW). שכתוב דיסקים
- פעולה מומלצת במיוחד לביצוע גיבויים שוטפים למסמכים, פריטי דואר אלקטרוני, פנקס
כתובות ועוד.
· מהירות קריאה, נתון החשוב במיוחד לאותם
אנשים שמתכוונים להשתמש בצורבים שלהם גם ככונני תקליטורים רגילים. רוב הצורבים
המודרניים באים עם מהירויות קריאה של בין x36 לx52
· קיבולת צריבה: הכוונה היא למקסימום המידע
שצורב יכול לצרוב על תקליטור. בעוד שגודלו של תקליטור סטנדרטי הוא 650 מגהבייטים,
או 74 דקות מוסיקה, ניתן כיום להשיג בקלות תקליטורים בעלי נפח של 700 מגהבייטים
(80 דקות) ואף דיסקים של 90 דקות (כ-800 מגהבייטים). רוב הצורבים יכולים לצרוב
דיסקים גדולים יותר של 80 דקות ללא בעיה.
· צריבה במצב RAW: זהו תקן חדש
יחסית שמאפשר לצורבים לצרוב בלוקים של מידע על הדיסק בלי שום מגבלות שקיימות היום.
מעט מאוד צורבים מאפשרים צריבה כזאת (רק החדשים ביותר), והיא מאפשרת העתקה מושלמת
לחלוטין של דיסקים ואפשרויות צריבה חדשות לחלוטין.
· צריבת CD-TEXT: סטנדרט חדש אף
הוא, שמאפשר לנו לצרוב תקליטורי מוסיקה המכילים גם את שמות השירים ומידע טקסטואלי
אחר, שניתן לקראו לאחר מכן בכונני תקליטורים התומכים בסטנדרט זה.
· גודל חוצץ הנתונים (buffer) - בצורבים יש
לנתון זה חשיבות מכרעת על איכות הצריבה. ככל שה"באפר" גדול יותר כך קטן
הסיכוי לדפיקה של תקליטור בעת הצריבה (מסיבות כאלה או אחרות), דבר הנקרא באנגלית coaster (תחתית לכוס...
כי זה כל השימוש של תקליטור שעבר צריבה כזו).
שכתוב תקליטורים (rewriting) הינו דרך
מצוינת לבצע גיבוי מצטבר (incremental
backup). היכולת של הכונן לצרוב ולשכתב תקליטור כל אימת
שתרצו הופכת שיכתוב תקליטורים לשיטה אמינה (רוב כונני התקליטורים המודרניים
מסוגלים לקרוא תקליטורי CDRW)
על מדיה כמעט בלתי-מתכלית (בניגוד לקלטות המגנטיות המסורתיות), מהירה מאד (הרבה
יותר ממרבית הטייפים המגנטיים) וזולה במיוחד. דבר זה נכון במיוחד לגבי השנתיים
האחרונות, בהן התפתח סטנדרט "כתיבת חבילות" (packet writing) לכונני
תקליטורים, יחד עם מערכת קבצים יעילה שנקראת UDF. באמצעות תוכנה
מיוחדת הופך צורב התקליטורים ביחד עם תקליטור CDRW לכונן קשיח
כמעט לכל דבר, שניתן להעתיק אליו וממנו קבצים ולמחוק אותם. במחיר של רק כ-10 שקלים
לכונן קשיח נייד ואמין בנפח של קצת יותר מחצי ג'יגה בייט, איך אפשר להתלונן?
התוכנות
הפועלות בשיטה זו הן חדשות יחסית, ותומכות בכונני תקליטורים מסוימים בלבד (בניגוד
לתוכנות הכתיבה הרגילות שתומכות במאות דגמי צורבים). הטובה שבהן היא ללא ספק NERO,
-
אך זהו פתרון יקר יחסית אם נקנה בנפרד. תוכנות נוספות הן DirectCD של Adaptec, אף היא חלק
מחבילת הצריבה הכוללת Easy
CD Creator Deluxe, למרבה המזל רוב צורבי התקליטורים של החברות המוכרות
כוללים בחבילה גם תוכנות המסוגלות לנצל אותם במלוא היכולת, כך שאין סיבה של ממש
לדאוג להשיג תוכנות מתאימות.
מומלץ
ללכת על צורב מחברה מוכרת, שידועה כיצרנית צורבים איכותיים. הרשימה כוללת, בין
השאר, את החברות הבאות: Plextor,
Yamaha, Teac, MSI, Panasonic.